שיכון וייסנהוף

שיכון וייסנהוף הוא שיכון לעובדים שנבנה בשטוטגרט ב-1927. שיכון זה נועד להציג לראווה את הסגנון שמאוחר יותר נקרא הסגנון הבינלאומי באדריכלות. השיכון הוא למעשה פרויקט הדיור הגדול ביותר שנבנה בתקופתו, כחלק מהדיון שהתקיים בתנועה המודרניסטית באדריכלות סביב שיכונם היעיל של מיליוני העובדים שזרמו לערים בתהליך העיור המואץ של התקופה, דיון אשר עמד גם במרכז פעילותו של CIAM.ב-2016 השיכון הוכרז ביחד עם 16 מבנים אחרים ברחבי העולם כחלק מאתר המורשת העולמית העבודה האדריכלית של לה קורבוזיה.היסטוריההשיכון נבנה לרגל תערוכת דויטשר ורקבונד (Deutscher Werkbund), וכלל עשרים ואחד בניינים שבהם שישים ושלוש יחידות דיור, בתכנונם של שישה-עשר אדריכלים אירופיים, רובם מהמרחב דובר-הגרמנית. בראש הפרויקט, מטעם העירייה, עמד האדריכל הגרמני לודוויג מיס ואן-דר-רוהה, והוא שבחר את האדריכלים האחרים, תקצב ותיאם את תוכניותיהם, הכין את אתר הבנייה ופיקח על ההקמה. לה קורבוזיה קיבל את התקציב הגדול ביותר, ושתי חלקות טובות המשקיפות אל העיר.עשרים ואחד הבניינים דומים זה לזה בצורתם, וכוללים בנייני דירות ובתים פרטיים; גם בסגנון ניכרת אחידות רבה. המשותף לכולם הוא עיצוב מפושט של החזית, גגות שטוחים המשמשים כטראסות, חלונות סרט, תכנון פנימי פשוט הממעיט בקירות ובמסדרונות ושימוש רב בבנייה טרומית, מה שאפשר הקמת המבנים תוך חמישה חודשים בלבד. כל המבנים למעט אחד היו לבנים (הבניין של ברונו טאוט, שהיה הקטן ביותר, נצבע אדום).